סין, וואווי וארה"ב – על מה כל הסיפור?

נשאלתי לאחרונה על מה כל הרעש שיש בענייני וואווי ארה"ב, ומה באמת הולך שם לעומק. בזמן שאני לא פרשן כלכלי, פוליטי או מדיני, ולכן כל מה שאני אומר בתחום צריך להילקח בצורה מגה זהירה, כן יש באירועים האחרונים ובמה שהוביל אליהם הרבה שיט מעניין בטירוף בתחום אבטחת המידע ששווה לקרוא עליו. החלטתי לסקור את הנושא לעומק. קראתי לצורך העניין כמה עשרות כתבות עומק בהמון נושאים שקשורים לסין, וואווי, ארצות הברית וכל מה שמסביב. מאוכזבים מהעונה הנוכחית של משחקי הכס? מקווה שתמצאו בסיפור הזה תחליף הולם.

פרק 0 – הקדמה

• וואווי (Huawei) היא חברת טלפוניה סינית שהוקמה ב־1987. היא מתעסקת ביצירת ציוד לצרכנים (יענו, סמארטפונים) ויצירת ציוד תקשורת לחברות. ב־2018 עקפה את חברת Apple כיצרנית השנייה הגדולה בעולם של טלפונים חכמים, כשהיא מותירה רק את סמסונג מעליה.
• ביום רביעי, הנשיא טראמפ הוציא הוראה ביצועית שמאלצת חברות בארצות הברית שלא להשתמש בטכנולוגיית תקשורת או במידע מכל מי שנחשב לאיום בטחוני לאומי, לצד הכרזה על מצב חירום לאומי בנושא הזה. באותו יום, מחלקת המסחר הכניסה את וואווי ו־70 חברות הקשורות אליה ל"רשימת הישויות" שלו, או תכלס: רשימה על איסור סחר שלא מאפשרת למי שנמצא בה לקנות דברים מארצות הברית בלי אישור המדינה.

פרק 1 – קשרי וואווי־סין

• רן ג’נגפיי (Ren Zhengfei) הוא מהנדס לשעבר בצבא סין. יותר חשוב מזה, ב־1987 רן הקים חברה קטנה עם יומרה גדולה. וואווי נכנסה לשוק מאוד לא פשוט, רווי במתחרים עם תקציבי עתק. סכום ההשקעה ההתחלתי היה בערך 7,000$ במונחים של היום. קשה לדמיין שבחלומותיו החיוביים ביותר הוא האמין שרק 7 שנים לתוך הקמת החברה, בשנת 1994, הוא ידבר באופן אישי עם ג’יאנג דזה־מין, נשיא סין דאז.
• לא צריך לחפש המון כדי למצוא קשרים בין וואווי לבין ממשלת סין – מספיק לשמוע את רן מדבר. דוגמה קלאסית היא הציטוט של רן וההסכמה של ג’אנג דזה־מין שבאה מיד אחרי, באותה פגישה ב־1994: “טכנולוגיית מרכזיות קשורה בביטחון הלאומי, ומדינה שאין לה ציוד מרכזיות משלה, היא כמו מדינה שחסר לה צבא”.
• ציטוט מאלף נוסף של רן הוא ש"היה קצת נאיבי מצידה של וואווי לבחור ציוד תקשורת כתחום העסקי שלה בהתחלה. וואווי לא הייתה מוכנה לתחרות מוגברת כזו כשהחברה רק הוקמה. המתחרים היו חברות בבעלות ממשלתית עם נכסים שערכם עשרות מיליארדי דולרים. אם לא הייתה מדיניות ממשלתית כדי להגן עלינו, וואווי לא הייתה קיימת". ואכן, וואווי קיבלה לאורך השנים מסין תמיכה כלכלית נכבדת – גם בגודלי הקרדיט שאושרו לה, וגם בתמיכה ישירה (בערך 144 מיליון דולרים ב־2010, לדוגמה).
• רוב הניתוחים על קשרי וואווי לצבא מתייחסים לכך שרן שירת בעבר בחטיבה ההנדסית של צבא השחרור העממי. אישית, אני לא מוצא בזה משהו מדאיג במיוחד. חשוב לציין שוואווי בבירור משתדלת להרחיק את עצמה מכל מה שעלול להצטייר כמעורבת בעניינים צבאיים. אפשר לזקוף לחובתה ביקור של 70 בכירים במטה וואווי אי שם ב־1999 ושליחת מוצרים מוואווי לצבא בהיקף כמעט זניח, אבל חוץ מהעובדות האלו לא הצלחתי למצוא חומר שצועק על הקשר בין צבא סין לוואווי. אני מתייחס לדברים פה בזהירות ואגיד שכן גופים שונים בארה"ב מתריעים כבר זמן רב מאוד מכך שוואווי היא חברה שממומנת בין היתר מכספי צבא סין.
• שווה לציין גם את זה שוואווי הפכה בשנת 1996 לסוג של אלופה לאומית (National champion, חברה שמצופה לצד הרווחים שלה לדאוג לאינטרס הלאומי) כשהממשלה בבייג’ין החליטה לסגור את התחרות עבור חברות טלקום מחוץ לגבול, ומאז מקדמת את וואווי כחברה הלאומית שאחראית על נושא התקשורת גם מצד הממשלה וגם מצד הצבא.

פרק 2 – סין וזכויות אדם בעידן הדיגיטלי

• ובכן, זה אזור שבו יש לי פחות עובדות שיפתיעו אתכם. סין אוהבת לדעת מה האנשים שלה עושים, ולא כ"כ אוהבת כשהאנשים שלה נחשפים לדברים שאין לה שליטה בהם.
• כמה לא אוהבת שאנשים נחשפים לדברים שאין לה שליטה בהם? החסימה בסין מתבצעת בעזרת “חומת האש הגדולה של סין”, שחוסמת אתרים לפי IP ולפי מחרוזות בכתובת האתרים. מעבר לזה, ברמה הטכנית, היא חוסמת VPNים ושרתי DNS, ויש לה סרטיפיקט שיכול לשמש אותה לעשות מתקפות MITM. מי נחסם? שתי קטגוריות עיקריות:
  • הראשונה – אתרים ספציפיים. לאחרונה ממשלת סין חסמה את ויקיפדיה בכל השפות. מאז 2010 אין חיפוש של גוגל בסין (סין תקפה את גוגל, גוגל הסירה צנזורה, סין הסירה את גוגל. אבל קצרה היריעה). הסיבות ללמה גוגל צונזרה בסין? צונזרו בסין. בסין אין פייסבוק או טוויטר. חשוב לציין שכן יש לכל אתר שכזה תחליפים סיניים – מנוע־החיפוש היפני Baidu מחליף את גוגל, WeChat מרכזת את תחומי התקשורת (כוללת WhatsApp, אמצעי תשלומים כמו PayPal ועוד) ו־RenRen מחליפה את Facebook.
  • השנייה – ביטויים ונושאים שלא כ"כ סבבה עם הממשל. ביטויים כמו אירועי כיכר טיין-אן-מן צונזרו (בגדול ממש – הפגנות שמטרתן הייתה להפוך את המדינה לדמוקרטית, ודוכאו בכוח בסין בשנת 1989 עם אלפי הרוגים), וכשג’ון אוליבר ביקר את הממשל – דפים שיש בהם את השם “ג’ון אוליבר” צונזרו. כששי ג’ינפינג, ראש המדינה והצבא, פעל לביטול הגבלת תקופת הכהונה שלו – צונזרו מונחים כמו Disagree, Shameless ו־Animal Farm.
• כמה עמוק סין נכנסת למה התושבים שלה עושים?
  • בסין מותקנות 200 מיליון מצלמות מעקב. עד 2020 סין מתכוונת להשתמש בידע שלה בזיהוי פנים וברשת המצלמות שלה כדי לעקוב אחרי כל אזרח באופן פרטי, ולתת לו “ניקוד אזרח” שיתעדכן אוטומטית וישקף את “ההתנהגות האישית והכלכלית” שלו. הניקוד ישפיע על האפשרויות הכלכליות שלו, ובאופן ישיר על איכות החיים שלו (לדוגמה – יכולתו לטייל בעולם, לאכול במסעדות ולשהות בבתי מלון). הניקוד מתעדכן גם לפי הרגלי השימוש של האדם באינטרנט.
  • רוצים לפרסם תוכן ב־Weibo (רשת הטוויטר הסינית)? שם מלא ותעודה מזהה בבקשה. כנ"ל לגבי משחק רשת מסוימים, או אפילו קבלת SIM סיני.
  • מעקב אחר מיעוטים זה כבר בכלל עניין – לאחרונה Human Rights Watch שמו את ידיהם על תוכנה שמהווה חלק מה־Integrated Joint Operations Platform, שמטרתו מעקב אחרי מיעוט מוסלמי תושבי Xinjiang. הם השתמשו בהנדסה לאחור כדי לבדוק איך היא עובדת. נראה שיש לה 3 שימושים עיקריים: לעקוב אחרי אנשים לרמת צבע המכונית שלהם ומאיזו יציאה של הבית הם יוצאים, דיווח על “התנהגות מוזרה” לשלטונות והתחלת חקירות של אנשים שדווחו כבעייתיים. מיליון איש מהמחוז כבר נשלחו למחנות חינוך מחדש.

פרק 3 – סין וסייברסייבר

• אין ספק שלסין יש זרועות ארוכות. התקציב הצבאי של סין הוא השני בגודלו בעולם (אחרי ארה"ב), וזה מאפשר לה לעשות כיף בתחום. לסין יש כמות יחידות גדולה מאוד שעוסקת בתקיפות סייבר, כולל את admin@338, DynCalc, APT16, Deputy Dog, menupass וגם APT3 שיוחס לה לאחרונה גניבת הכלים של ה־NSA (עוד על זה בהמשך). בשנת 2013 סין הודתה לראשונה שהיא מחזיקה יחידות סייבר צבאיות ואזרחיות, ולפי הערכות לשנת 2010 היא מחזיקה 50,000–100,000 אנשים שעוסקים בענף(!!!). אם מחברים את הנקודות אפשר לראות איך מתגבשת תמונה מרשימה של יכולות הסייבר של סין: בתחום התקיפה התעשייתית והמדינית, בתחום תקיפת המונים ובתחום שיבוש התשתיות.

  • הנקודה הראשונה שממש אפשר לשים עליה אצבע החלה אי שם בשנת 2003. התקפות שמשויכות לסין שמו לעצמן כמטרה תעשיות שעובדות עם צבא ארה"ב – כולל חברות כמו לוקהיד מרטין ו־NASA. שנים לאחר מכן (2018) נשמע על כך שהיא גנבה 614 ג’יגה של מידע מחיל הים בארה"ב, או על השגת התוכניות של מערכת הפטריוט (2013). גניבת מידע צבאי ותעשייתי־בטחוני? צ’ק.
  • דוגמה נהדרת לידיה הארוכות של סין אפשר לראות בפרשת GhostNet שהתפוצצה בשנת 2009. שלטונות סין שרצו להשיג מידע על טיבטים הצליחו לגנוב מידע רגיש מ־1,300 מחשבים ביותר מ־100 מדינות. בין הקורבנות היו מחשבי שגרירויות ומשרדי החוץ של יותר מ־10 מדינות, ונראה שגם מחשבו האישי של הדלאי־למה. התקפה של הרבה יעדים ושל גורמים פוליטיים? צ’ק.
  • גם בתחום העסקי לא חסרים אזכורים לסין. פעולה שקיבלה את השם “מבצע אורורה” נפרצו 35 חברות לפחות, כולל שמות גדולים מאוד כמו גוגל, יאהו, סימנטק ואדובי. בכירי ממשל אובאמה כינו את התקיפה “איום קיברנטי חמור ומתגבר לתעשיות קריטיות בארה"ב”. התקיפה נעשתה מתוך מטרות כלכליות וצבאיות. המבצע התרחש מאמצע 2009 ועד סופה של אותה שנה, ונחשף על־ידי גוגל בשנת 2010. התקפת חברות טכנולוגיה ויעדים עסקיים? צ’ק.
  • לאחר מכן נתגלו מבצעים נוספים שהובלו על־ידי סין ונעשו בין היתר על תשתיות קריטיות כמו חברות גז וחשמל, במבצעים שכונו Shady RAT ו־Night Dragon. התקפת תשתיות קריטיות? צ’ק.
  • באפריל 2010 חברת הטלפוניה הסינית China Telecom (שבבעלות ממשלתית) גרמה “בטעות” לכך שיוזרמו כמויות עצומות של תעבורת אינטרנט מרחבי העולם לשרתים סיניים. אופס. שיבוש אפשרי של תשתיות אינטרנט? צ’ק. גניבת מידע המונית? צ’ק צ’ק צ’ק.

• אחד הסיפורים הגדולים (והשנויים במחלוקת) של 2018 הוא כתבה שהתפרסמה ב־Bloomberg (ונסקרה גם כאן). לפי הכתבה, חברה בשם SuperMicro שמייצרת צ’יפים בסין שיווקה לארה"ב רכיבים אלקטרוניים שכללו שבבים סיניים, בהם הושתלו דלתות־אחוריות ששלחו מידע לשרתים סיניים. אני רוצה להדגיש שלמרות האמינות הגבוהה של בלומברג, הסיפור הזה נחשב מפוקפק יחסית (אמאזון ואפל הכחישו נמרצות). לרעיון של לתקוף אמצעים בתהליך האספקה שיגרמו נזק ארגוני בתחום אבטחת־המידע קוראים Supply Chain Attack. זה מגניב בטירוף ומגיע לזה יותר מסתם פוסט נפרד – אני מקווה שיצא לי לכתוב על זה פה. זה תחום שמעולם לא שמעתי על דוגמה ממשית שלו בשטח.

• סיפור מגניב במיוחד נחשף ממש לאחרונה. במהלך 2017, קבוצה שקוראת לעצמה Shadow Brokers (שמקורה שויך לרוסיה) פרסמה מסמכים וכלים שהיו ברשות ה־NSA. לאחרונה פורסם על־ידי חברת האבטחה Symantec שנראה שסין השתמשה בכלים הללו 14 חודשים לפני ש־Shadow Brokers פרסמו אותם. האם זה אומר שסין ורוסיה משתפות פעולה, או שמא גם רוסיה וגם סין הצליחו לשים את ידיהם על הכלים של ה־NSA? אולי רוסיה פרצו לסין? הסברה הנפוצה אומרת שסין פשוט תפסו את הכלים של ה־NSA על המערכות שלהם, אבל כנראה שלעולם לא נדע.

• אבל מעבר לכל הפריצות והמבצעים המגניבים שאפשר לכתוב עליהם עוד ועוד, אחד החידושים האחרונים המעניינים ביותר בתחום הסייבר בסין הוא דווקא “החוק לביטחון סין באינטרנט” שנכנס לתוקף באמצע 2017, ומתקשר מאוד לפרק הקודם. הבעיה היא מעבר לפגיעה של החוק בזכויות אדם שבאות לידי־ביטוי בסעיפים בחוק, כמו סעיף 12, שמכריח את המשתמשים באינטרנט להימנע מכל פעילות המסכנת את הביטחון או הכבוד של סין, ואוסר על פעולות ברשת נגד המפלגה הקומוניסטית או המערכת הסוציאליסטית. הבעיה האמיתית באה לידי ביטוי בסעיפים כמו סעיף 37 לחוק, שמחייב חברות הפועלות בסין לשמור את כל המידע שנאסף על משתמשים בשרתים הנמצאים בסין, או סעיף 28 שמחייב מפעילי רשת להגיש סיוע טכני לגופי ביטחון ציבורי. ישנו גם סעיף 49, שדורש שיתוף פעולה של מפעילי רשת עם מחלקות הממשלה בבדיקות שגרתיות ובפיקוח. חוק מניעת הריגול מ־2014 בסין אומר ש"כשגופי הביטחון של המדינה חוקרים ומבינים מקרה של ריגול ואוספים ראיות רלוונטיות, הארגונים והאנשים הרלוונטיים יספקו אותו באמינות מלאה ולא יסרבו".

• וואווי טוענת שהיא לא תתכופף ללחץ של הממשלה הסינית, אבל קצת קשה לסמוך על זה. Didi, התחלופה הסינית ל־Uber התנגדה באופן דומה כשסין ביקשה את מסד הנתונים שלה. זה לא עזר לה ואחרי מאבק קצר היא נכנעה לפיקוח הממשלתי.

פרק 4 – בונוס על קצה המזלג – ארצות הברית וסייברסייבר:

• נכון שאמרתי שאף פעם לא ראיתי דוגמה ממשית להתקפות לתקיפות על שרשרת האספקה (Supply Chain Attacks) בשטח? הדבר הכי קרוב שאני כן יכול לשים עליו אצבע זה מסמכים שאדוארד סנודן הדליף, וכוללים פירוט על היכולות של ה־NSA בתחום – והן די מרשימות. התקפות על שרשרת אספקה יכולים לקרות בדי הרבה חוליות בשרשרת, מתהליך עיצוב הצ’יפ, הייצור במפעל ועד המשאית שעליה שולחים את הצ’יפ. ארצות הברית היא בין המדינות היחידות שיש לה אפשרות להיכנס כמעט בכל מקום בשרשרת האספקה תודות ליכולות הנגישות שלה.
• ארצות הברית פרצה לוואווי. כן, מה שקראתם. מפתיע? צבוע? מצחיק לאור הסיטואציה? אולי. מה שבטוח זה שאדוארד סנודן, המדליף הידוע מה־NSA, סיפק לנו מצגת משגעת שנכתבה ב־2010 בה זה כתוב, לבן על גבי אינדיגו. בין המטרות של המבצע, שכונה Shotgiant, היו לקבל גישה ליעדים במדינות עם תעדוף גבוה (עיראק, אפגניסטן, פקיסטן), להבין האם וואווי מפיקה מידע מודיעיני עבור סין, ו"לנצל את הנוכחות של וואווי כדי לקבל גישה לרשתות שיש לנו עניין בהן". חכם.

פרק 5 – וואווי וגניבת פטנטים

• בשנת 2007, ג’ין, מהנדסת בחברת מוטורולה עוכבה בנמל התעופה או’הייר. נמצאו עליה 30,000$ במזומן, תיק מלא במסמכים מסווגים וקנייניים של מוטורולה וכרטיס חד כיווני לבייג’ינג. היא נעצרה. ה־FBI גילה שג’ין עובדת במקביל בחברה בשם Lemko, שאחת מהסיבות שנפתחה היא יצירת פרויקט עבור וואווי שמתבססות על ידע שנלקח מ־Motorola. ג’ין נמצאה אשמה לאחר־מכן בהדלפת יותר מ־1,000 מסמכים של מוטורולה לחברת תקשורת שמספקת ציוד לצבא הסיני.
• זה לא אמור להפתיע את מי שעוקב אחרי סיפורים על חברת הענק הסינית. בשנת 2003 סיסקו תבעו אותם על גניבת קוד שנוגע לראוטרים שלהם. התביעה נסגרה בפשרה, אבל סיסקו עדיין מתעקשים שוואווי גנבו את הקוד שלהם. בשנת 2014 חברת T-Mobile תבעה את וואווי בעוון גניבת רכיבים מהמעבדות שלהם. סכום התביעה עמד על 500 מיליון דולרים, והפיצויים שנפסקו ב־2017 הם 4.8 מיליון דולרים.
• לפי הצהרות שנמסרו למחלקת המשפטים של ארה"ב על־ידי ה־FBI, וואווי הוציאו ב־2013 מכתב דואר־אלקטרוני שמציע בונוסים נדיבים לעובדים שיגנבו מידע מחברות אחרות ברחבי העולם.

פרק 6 – למה וואווי על הכוונת של טראמפ?

• אם צריך לשים אצבע על הרגע שזה התחיל להיות עניין לאומי, אפשר לדבר על שנת 2012. ועדת המודיעין של ארה"ב מוציאה מסמך עמדה לאחר כמעט שנה של מחקר, שמגדיר את וואווי כאיום בטחוני ממשי. חמש המדינות המוגדרות כ־Five Eyes, חברות בשותפות המודיעינית הכוללת את ניו זילנד, ארצות הברית, אוסטרליה, בריטניה וקנדה, מתחילות להראות סימנים של חשדות כלפי וואווי. אוסטרליה אוסרת על וואווי להשתתף בפרויקט שמוערך ב־37.5 מיליארד דולר לבניית תשתיות לאומיות, וראש ממשלת קנדה הצטרף להתקנת תקנות שימנעו מוואווי להשתתף בפרויקט תשתיתי במדינה.
• בשנת 2018 דיווח העיתון הצרפתי Le Monde על פריצה לשרתים של האיחוד האפריקאי באדיס־אבבה. הסקנדל כמעט וקורץ לסיפור על מלחמת טרויה: הסינים העניקו לאיחוד האפריקאי מבנה במתנה עבור המטה שלו ב־200 מיליון דולר. במבנה ביקרו לעתים קרובות אנשים רמי־דרג, כמו שרים וראשי מדינות, והכניסה אליו הייתה מאובטחת היטב. בשנת 2012 נחנך המבנה הנוצץ, ורק בשנת 2017 התגלה על־ידי מדען שעובד במקום שבכל יום בשעה 2 בבוקר היו שרתי החברה, שסופקו בידי וואווי, מעבירים מידע לשאנגחאי. סין הכחישה מעורבות.
• הוויכוח הנקודתי שמרעיד את אמות הסיפים כרגע הוא סביב נושא רשתות ה־5G. בזמן שרשתות הדור השלישי בסלולר (3G) היו פרצת הדרך שאפשרה לכולנו לגלוש באינטרנט בקצבים סבירים ממכשירים בתנועה, והדור הרביעי היה זה שאפשר לנו לצרוך תוכני מולטימדיה, הדור החמישי (5G) אמור להיות זה שיאפשר לנו להשתמש באינטרנט לשירותים שדורשים תגובה מהירה או תגובה בזמן אמת, כמו מכוניות אוטונומיות, שירותי הצלה במצבי חירום או כמויות גדולות של מכשירי IoT. סין השקיעה בחוכמה ברשתות 5G כחלק מתוכנית העל “תוצרת סין 2025”, שמטרתה להפוך את סין מיצרנית מוצרים זולים למעצמה של טכנולוגיות מתקדמות. חשוב להבין שסין לא סתם מכנה את רשת 5G כ"תעשייה אסטרטגית צומחת" – תקשורת שכזו פותחת הרבה הזדמנויות טכנולוגיות ועסקיות נוספות, ופותחת דלתות מסחריות רבות למדינה שמטמיעה את הטכנולוגיה. הפיתוח של טכנולוגיית 5G על־ידי וואווי, שמשקיעה 14% מהרווחים שלה במחקר ופיתוח (בתפקידים אלו נמצאים 45% מעובדי החברה), עוקף את זה של מתחרותיה ברחבי העולם. למעשה, זו החברה היחידה כרגע בעולם שיכולה לספק פתרון לפרישת רשת 5G קצה־לקצה, ובזמנים הקצרים ביותר שזמינים כרגע בשוק. בעזרת הסיוע שהיא מקבלת מבייג’ינג (לכאורה), וואווי יכולה להציע את פרישת הטכנולוגיה שלה במחירים נמוכים בהרבה ממתחרותיה. בזמן שנראה שאמריקה, אוסטרליה, ניו־זילנד וקנדה לא ישתמשו בטכנולוגיה של וואווי, רשת Vodafone בבריטניה כבר הכריזה על פרישה של רשת 5G עם ציוד של וואווי, למרות דיווחים קודמים של Bloomberg על דלת־אחורית שהוכנסה לציוד שסיפקו לה בין 2009 ל־2011.
• האופנה החדשה היא לכעוס על כך שוואווי מתחילה לפרוש ציוד תת־ימי. למרות מה שרבים חושבים, 380 כבלים שפרושים באופן תת־ימי הם אלו שאחראים על 95% מתעבורת האינטרנט בין היבשות. הכבלים האלו נבנו בעיקר על־ידי ארצות־הברית ובנות־בריתה, מה שמרגיע קצת את העולם המערבי מהאופציה של ריגול. למרות זאת, הכבלים הם נושא רגיש עבור ארצות־הברית, שמזכירה פעם אחר פעם שרוסיה עלולה פשוט לחתוך את הכבלים בזמן מלחמה ולהזיק לתקשורת האינטרנט בעולם. שימוש בכבלים האלו למטרות ריגול זה לא רעיון חדש, ולמעשה הוא מוכר היטב לארצות־הברית – היא עשתה את זה בעצמה לברה"מ באוקטובר 1971, אז נכנסה הצוללת האמריקאית “הליבוט” לים אוחוטסק והתקינה אמצעי האזנה על כבלי התקשורת התת־ימית של הרוסים. המבצע זכה לשם “Operation Ivy Bells” ואיפשר לארה"ב להאזין לסודות של הצבא האדום במשך 10 שנים, עד שהודלף לברה"מ על־ידי עובד לשעבר של ה־NSA תמורת בצע כסף. מכל מקום, וואווי, שפרשה בשנה שעברה כבל תת־ימי באורך 6,000 קילומטרים בין ברזיל לקמרון, עוסקת בבנייה או בשיפוץ של 100 כבלים תת־ימיים בעזרת חברת הבת שלה, Huawei Marine Networks (נשבע לכם). בינתיים, חברות כמו פייסבוק, אמאזון וגוגל משקיעות בפרויקטים משלהם לכבלים תת־ימיים. מה ארצות־הברית יכולה לעשות בעניין? נחייה ונראה.

פרק 7 – סוף דבר

• מי שמטה אוזן יכול לשמוע את צלילי המלחמה. בדצמבר, עצרה קנדה את מנג וונג’ו, מנהלת־הכספים הראשית של וואווי, והבת של רן, המקים של החברה. ארצות־הברית דרשה את הסגרתה בעוון הונאות כספיות שקשורות בהפרת הסנקציות על איראן, המשפט בקנדה על הסגרתה לארה"ב עדיין נמשך. כמה ימים לאחר מעצרה, הקנדיים מייקל קובריג ומייקל ספבור עוכבו בסין באשמת ריגול לטובת קנדה. הם נעצרו סופית יום אחרי שארה"ב הודיעה על הגברת ההגבלות על וואווי. בינואר נעצר עובד של וואווי בפולין בהאשמות של ריגול. וואווי פיטרו אותו והודיעו שאינם קשורים למקרה.
• וואווי, מן הסתם, מכחישה כל קשר לפריצות שנעשו בעבר ביוזמתה או לרצון שלה, והסכימה לחתום על הסכם אי־ריגול לצורך חדירה לשוק באירופה. החברה, שאומרת שמעולם לא הוכח שהם ניסו לפגוע בתשתיות או לרגל, הגישה תביעה כנגד ארה"ב על כך שהקונגרס מגביל מוסדות ביטחוניים מקניית מוצרים של וואווי. כצעד להשפעה על דעת הקהל, היא פתחה באתר שלה עמוד של “עובדות לגבי וואווי”, שמכיל חומרים שיווקיים על וואווי בנושאים הביטחוניים שארצות־הברית שמה על הכוונת.
• בעיקר מעניין לראות את ההמשך של המשחק ומה יהיו תגובות הצדדים. האם המלחמה הכלכלית של ארה"ב על וואווי תישא פרי? איך ארצות־הברית תשחק בגזרת התקשורת התת־ימית? מה יהיו התגובות של סין לצעדים האגרסיביים של ארצות־הברית? כל זאת ועוד בפרקים הבאים.